רש"י על תמורה כ״ב א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור תמורה כ״ב א:י״א
11 וְצָרִיךְ לְמִיתְנֵי ״אִם אָבְדָה״ גַּבֵּי בַּעֲלַת מוּם, וְגַבֵּי עִבְּרָה שְׁנָתָהּ, דְּאִי תְּנָא גַּבֵּי שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ — הֲוָה אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּמַהְנְיָא לַהּ אֲבֵדָה, מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לְמִילְּתַהּ, אֲבָל בַּעֲלַת מוּם דְּאִי לָא מוּמָא חַזְיָא — אֵימָא לָא תַּהֲנֵי לֵיהּ אֲבֵדָה.
פירוש רש"י על תמורה כ״ב א:י״א
11 דמהניא בה אבידה - מועלת בה להביאה למיתה:
12 משום דלא חזיא למילתה - אפי' קודם אבידה דבת שנתה כתיב במדבר טו וזו עברה שנתה ופסול הגוף הוא:
13 דאי לאו מומא חזיא אימא - פסול חסרון בעלמא והואיל ונמצאת קודם כפרת השניה תרעה ולא תיהני ליה אבידה למות: